צילום כרזת ההצגה נוספרטו שמוצגת בימים אלו בתיאטרון הפולני הלאומי
מה לערפדים וליהודים? ראשית, מציין דוקטור לאודון, קרל מרקס השווה בין בעלי ההון לערפדים וכך תרם בעקיפין למיתוס האנטישמי המחבר בין יהודים, בעלי הון, וטפילים שמוצצים את דם האומה או העמלים. שנית, מקס נורדאו (והוגים אחרים בני אותו הזמן) חששו מאוד מהתנוונות של התרבות או הגזע. חשש זה הוביל לבניית עוד נדבך בבניין תיאוריות גזעניות ששאפו להגן על תרבות מפני התנוונות תוך התקפה על בני אדם שנתפסו כזרים לה. מכאן שכל עיסוק בערפדים הוא גם עיסוק, במידה מסויימת, בזר ובמאיים.
התיאטרון הפולני הלאומי בחר להעלות על הבמה נוסח חדש למיתוס הערפדים תחת הכותרת נוספרטו (לפי הסרט הידוע משנת 1922 תחת הבמאי פרידריך וילהלם מורנאו). הנוסח החדש אינו מוגבל לזכויות היוצרים שהגבילו את סרטו של הבמאי הגרמני המנוח (שנאלץ לברוא דמויות חדשות כי זכויות היוצרים לרומן "דרקולה" של בראם סטוקר היו בתוקף) ולכן הוא עושה שימוש בשמות המקוריים מהרומן האנגלי. את דמותה של לוסי וסטרנר, הקורבן הנשי הראשון של הערפד ברומן ובמחזה, מגלמת השחקנית הפולנייה הצעירה סנדרה קורזניאק שגם גילמה את דמותה של מרלין מונרו בהצגה "שלושת הטיפולים האחרונים של מרלין מונרו" שהתבססה על ספרו של הפסיכולוג הצרפתי מיכאל שניידר שחקר את היחסים בין מרלין מונרו והפסיכולוג שלה, ד"ר ראלף גרינסון. דמותה של גברת קורזניאק היא היחידה מבין הדמויות שעוברת את הגבול בין בת אנוש לערפד ותפקידה הוא אחד המרשימים ביותר בהצגה. כמו כן, ההצגה עושה שימוש מושכל באמנות וידיאו והקרנות דימויים מעולם הלילה של המתים-החיים והשחקן האוסטרי וולפגאנג מיכאל (שלמד פולנית במיוחד עבור התפקיד של הרוזן דרקולה) מרשים מאוד ביכולותיו לשלב זרות מאיימת ורגש של סקרנות כלפי דמותו.
למרות זאת, לא ברור מדוע בחרו יוצרי ההצגה להפוך את דמותו של הערפד לחזקה יותר מרוב הנוסחים של הסיפור (אור שמש, כמו ברומן המקורי, אינו פוגע בו. אך גם לא סמל הצלב) ולפורר כל אפשרות של התנגדות לכוחו הדמוני. בשיחה עם קול פולין דוקטור שחר לאודון, מומחה לספרות וגם בעל עניין רב בספרות ערפדים, מבאר מהם קווי הדמיון והשוני בין מיתוס הערפדים ומיתוסים שונים אודות יהודים וזרים אחרים בחברה האירופית.
לפרטים נוספים על ההצגה ראו את אתר התיאטרון.
(ח.ה)