ערב טוב, אנחנו כאן בשיחה עם הרב פינחס, אחד הרבנים הצעירים והמעניינים ביותר שעובדים כאן בוורשה. לפני שנתחיל לצערי הרב שם משפחתו של הרב פינחס קצת קשה להגייה עבור ישראלים אסייתים כמוני, בואו ניתן לבעל המלאכה לומר.

פינחס: הרב ז'רצינסקי.

 ובעצם הסיפור שלך מאוד מעניין כי בניגוד לאנשים כמו הרב יצחק רפפורט מוורוצלב שהוא בעצם יליד שבדיה שמשפחתו הייתה מגולי גומולקה והוא הגיע משבדיה לישראל ומשם בחזרה לפולין אתה נולדת כאן, בפולין. ואתה הגעת לארץ בתור ילד עם משפחתך.

פינחס: נכון. עלינו לארץ בשנה מאוחרת יותר בסוף הקומוניזם בשמונים וחמש והנה אני פה, חזרתי לעזור לקהילה, להרים פרויקטים חדשים, לחבר ולגשר בין סוגי האוכלוסיות השונות בקהילה ובאמת הערב הזה של בקבוק בטווארדה שש מקיים את המטרה הזו.

 בעצם הסיפור האישי שלך הרבה יותר מעניין מזה כי זה לא רק שאתה יהודי פולני שחוזר לפולין לבנות גשרים חדשים אלא אתה מגיע לכאן עם סוג של מטען תרבותי שלא היה לך קודם כי משפחתך לא הייתה דתית. תרצה אולי להרחיב על זה קצת?

פינחס: כן המטען שלי זה לא רק דתי אלא גם ישראלי ובשבילי שתי הזהויות האלו זהות, זה אותו דבר בעצם. גדלתי בארץ לתוך הצופים והצבא וגם את היהדות שלי הכרתי בארץ.

 ארץ ישראל, תורת ישראל, עם ישראל לפי משנתו של הרב קוק.

פינחס: נכון מאוד, זה מה שגיליתי בארץ ועם זה הגעתי לפולין.

בשיחות פרטיות אמרת לי שהיה קצת מוזר להיות פולני, ופולני אמיתי, במקום בו גדלת. אולי תרחיב על זה קצת?

photo by Piotr Sadurski, www.jewishpress.com

פינחס: אני הייתי הפולני היחיד כי העליות הפולניות כבר היו בשנות החמישים והשישים. כשהגעתי הייתי הפולני היחיד ולא הייתה הרבה עליה. זה היה לפני העלייה הרוסית הגדולה ובעצם הייתי העולה היחיד בכיתה. לא סבלתי מזה כי הייתי דבר מיוחד.
 אני גדלתי בשכונה מזרחית, מרוקאית מאוד, וגדלתי ככה יפה מאוד. דווקא כשהגיעו הרוסים הייתי בצד של המקומיים.
 אבל גם הייתה לי אפשרות לגשר כי התרבות הרוסית והפולנית דומות.

 אחרי שעסקנו מעט ברקע האישי בוא נעסוק ברקע האמוני שלך. הרי יש בקהילה כמה רבנים, הרב שודריך הוא הרב הראשי של פולין, הרב סימנס מלמד תלמוד והלכות, ויש כאן קהילה מגוונת יש אחד שקורא בתורה אחד שהוא חרדי ואפילו קצת אנטי ציוני, מה תפקידך בכוח?

פינחס: אני רואה עצמי כמחבר בין האוכלוסיות ובארץ התעסקתי בהרבה דברים אם זה מתנ"ס או קייטנה ארכיאולוגית או איכות סביבה או ביטחון שכונתי - כלומר מירב הנושאים - ואני חושב על עצמי כעובד קהילתי שנועד להביא לקליק ראשוני בין האנשים. גם השיעורים שלי הם יותר כלליים להבנת הרעיון היהודי או הישראלי.

 בעצם אתה מתעסק עם כמה קהילות, יש את הקהילה הישראלית שחיה פה, הקהילה היהודית המקומית, יש את "היהודים ללא תעודות" שזה פולנים עם זיקה משפחתית ליהדות שרוצים לחזור ליהדותם או מתעניינים בה, ויש את הפולנים הקתולים. למעשה יש פה ארבע אוכלוסיות שונות. ואמרת לי לא מזמן שלדעתך יש קושי בדיאלוג. שהדיאלוג היהודי - קתולי בפולין עדיין נמצא ברמה מסוימת של דברי חלקות, דברי נימוסין. ואולי אם אתה רוצה תרחיב מה לדעתך כן יהיה דיאלוג אמיתי ומה יכול להשתפר.

פינחס: דיאלוג זה דבר חשוב מאוד אבל הוא חייב לבוא מעמדה שוויונית ולא מעמדה בה כל צד פוחד להגיד את אשר על לבו כי הוא חש בעמדה של נחיתות. דיאלוג צריך להתפתח מעמדה של שוויון וזה מתחיל מהסברה של הצד שלנו כדי שגם לצד השני תהיה את כל האינפורמציה על מה שאנחנו חושבים. דיאלוג זה לא רק מה שמחבר בינינו אלא גם מה שמפריד.

 הסופר המנוח עמוס קינן אמר פעם שהוא נהג להשתתף בערבי דיאלוג יהודי - ערבי עד שהוא הגיע למסקנה שבערבים האלו יושב ערבי ויושב יהודי והערבי נותן ליהודי סטירה והיהודי אומר: "כן כן תמשיך אני מבין את הכאב שלך." זה דימוי מאוד ציורי ואם נשקול אותו לכמה רגעים מה אתה מזהה כחולשות הדיאלוג הנוכחי? האם הקתולים באים לקבל סוג של סטירות מטאפוריות מהיהודים או שהיהודים בעצם באים ולפני שתבוא ההערה הארסית או המכה הם יסבירו שהם לא רוצים לשלוט בפולין באמצעות התקשורת או שרה"מ דונלד טוסק הוא לא יהודי בעצם. מה אתה מזהה כדברים המיוחדים או הציוריים?

פינחס: אני לא עוסק בזה, אני עוסק בקהילה היהודית ובמי שמתעניין ביהדות וצריך לתת מידע לצד השני לפני שיהיה אפשר לדבר. כמו שאני חושב שבישראל לא תמיד יודעים מספיק על תרבויות אחרות אז גם כאן לא תמיד יודעים וצריך להכין שיעורי בית ואת זה רבני פולין עושים. והם הולכים לבתי ספר ועושים פעילויות וצריך יותר מזה כדי שיהיה דיאלוג וזה ייקח עוד זמן.

 בסדר גמור, לפני שנסיים יש לך כמה מילים אחרונות לעם ישראל או לקהל בבית?

פינחס: ככל שאתה יותר מכיר את עצמך ויודע מי אתה ולאן אתה הולך, מי היו ההורים שלך ומה הסיפור ההיסטורי של העם שלך, ככה אתה יכול להתייחס לעולם, אם אתה מדבר למשל על עם ישראל. וזה פיתוח הזהות , לשאול מי אני מה אני ומה אני רוצה לעשות וזה הדבר בגדול, להכיר את עצמנו, ואני חושב שזה הדבר הכי נפלא שאפשר בעולם.

 זה גם נמשך כל החיים אתה יודע.

פינחס: נכון, כל חיי האדם הם בעצם מסע להכרת העצמי. גם הפרטי וגם הכללי.

"אל תבטח בעצמך עד יום מותך?"

פינחס: כן אבל מצד שני תנסה. תכיר את עצמך ותלמד.

 תודה רבה לך על זמנך.

פינחס: תודה רבה לך גם.  

מאת: חגי הכהן