אחת לחצי שנה לערך יוצא כתב העת בעברית, "דווקא", העוסק בתרבות הייִדיש. לאחרונה יצא הגיליון השישי של המגזין שהוקדש לנושא ייִדישע מאַמע, ובחינתו מחדש. השקת הגיליון התקיימה בבית שלום עליכם בתל אביב, המוציא לאור של המגזין, בערב שכלל שירים, שיחות וקטעי סרטים, ובסופו הופעה ארוכה ומפתיעה של חווה אלברשטיין.
שוחחתי עם בני מר, העורך הראשי יחד עם חנה עמית, על התכנים של "דווקא" ולמה דווקא ייִדיש היום.
בני מר: - עד היום יצאו שישה גיליונות שכל אחד מוקדש לנושא, וזהו בעצם חתך של ארץ ייִדיש שאין לה נחלה טריטוריאלית. הגיליונות מעבירים תמונה על-היסטורית ועל-גיאוגרפית: היה לנו גיליון מסעות, ילדות, תיאטרון, ארץ ישראל, ניו יורק....
והגיליון האחרון היה "אַ ייִדישע מאַמע, לא חשוב מאיזה עדה"?
מר: - ככה קראנו לערב ההשקה, כי המיתוס הזה של ייִדישע מאַמע גם לא כל כך קיים בספרות הייִדיש, ובנוסף הוא גם על-עדתי.
מה חשוב לכם בתכנים? יש אפילו משהו פוליטי בתוך זה, אפילו קראתם לכתב העת "דווקא"...
מר: - כן, יש מי שניסה להדיר את הייִדיש, ואני חושב שכל הצדדים יפסידו כאן אם התרבויות מהגולה, שהן מאו עשירות ותמיד היו בזיקה לעברית, ייעלמו, והייִדיש היא כמובן אחת מהן.
איך אתה כבחור צעיר מתחבר לזה? זה לא שהבאת את זה מפולין...
מר: - נורא חשוב לי העתיד, זה לא מתוך רצון לעשות חסד עם המתים, אלא זה חשוב מאוד לעתידה של מדינת ישראל, שלא נהיה חד לשונים ובעלי תרבות מונוליטית אחת. ייִדיש תמיד מילאה את התפקיד של קשר בין היהודים לשאר העמים מבחינת אוצר המילים שלה והתחביר שלה. היו בה מרכיבים רוסים, גרמניים, עבריים וכולם גרו בכפיפה אחת. הייתה אפשרות לשונית של דו קיום, וגם כל הכישרונות הגדולים שנכתבו רק בייִדיש כמו (היוצרים, נ"נ) אורי צבי גרינברג ומנדלי, זה כמו להפריד בין שני תאומים סיאמים.
אבל משהו כן השתנה בארבע שנים האלה מאז שהקמתם את המגזין?
מר: - אני מקווה שאנשים שומעים היום ייִדיש ואין להם מייד טעם לוואי של געפֿילטע פֿיש...
יש יותר עניין, לפי התגובות שאתה מקבל?
מר: - כן, גם אם זה ייקח עוד זמן, ובזה אין לי ספק, שככל שאנחנו מתרחקים מהזמן שבו בן גוריון קרא לייִדיש שפה זרה וצורמת המצב ישתפר.
כי פתאום אנשים מתעוררים ונזכרים שזאת שפה נכחדת או שזאת סוג של אופנה?
מר: - לפני שבועיים כשאברהם סוצקבר (סוצקעווער) שהיה משורר ענק בייִדיש והמגן הגדול שלה בישראל, מת, הייתה מין תחושה שעכשיו הדברים הם בידי מי שזה יקר לו. אומרים שיש פריחה לייִדיש, אבל המציאות היא שעל כל עשרה דוברי ייִדיש שעוברים מהעולם, יש אחד שלומד...
אבל על פי האירוע האחרון שבו כל הכרטיסים נמכרו מראש ואנשים נלחמו על כל מושב...
מר: - וגם שחווה אלברשטיין – זמרת ומשוררת ישראלית – הופיעה באירוע, זה נתן לזה משמעות רחבה יותר.
נזכיר שהיא מאוד דומיננטית במאבק לשימור השפה והתרבות הזו...
מר: - כן, והיא מעולם לא הפרידה בין הייִדיש לעברית, היא מימשה לחלוטין את מה שמנדלי אמר, שהוא נושם בשני הנחיריים- נחיר אחד עברי ואחד ייִדיש...
אז אנחנו סך הכל אופטימיים, לא? אחרי שראיתי את האולם המלא בבית "שלום עליכם" ממש חומם לי את הלב... נציין שבית "שלום עליכם" הוא גם המוציא לאור של גיליונות "דווקא" ומקיים פעילות ענפה ללימוד ייִדיש ותרבותה. אפשר להשיג את המגזין בבית שלום עליכם וכן דרך הוצאת "מאגנס".
"דווקא"- מגזין נהדר ומומלץ.
מאת נגה נצר