באירופה יש שלום. במזרח התיכון אין שלום. הצד התוקף (הגרמנים) באירופה הסכים לוותר על רוב השטחים שהיו ברשותו ולקלוט 12 מליון פליטים שנעקרו ממקומותיהם אחרי התבוסה ב1945. הצד התוקף (הערבים) במזרח התיכון לא מסכים עד היום לוותר על השטחים שהיו ברשותו ולא הסכים (ועדיין לא מסכים) לקלוט את מיליון וחצי הפליטים שנמלטו מאדמותיהם עם פרוץ המלחמה ויותר לא שבו אליה מאז 1948. את השטחים הגרמנים לא דורשים בחזרה. גם לא את זכות השיבה. הם מסתפקים במוזיאון העקורים, מוזיאון שינציח את סבלם של הגרמנים שנעקרו ממקומותיהם עם תום מלחמת העולם השנייה. הציבור הפולני רואה ביוזמה הגרמנית רלטיביזציה של ההיסטוריה. בבחינת אנחנו אשמים אבל גם אתם. כידוע אם כולם אשמים אז אין אשמים בכלל.
הפולנים לא מוכנים להיות חלק במשוואה שבה הגרמנים היו רעים אבל הפולנים לא היו טובים מהם. לדעת הפולנים אין להשוות בין התוקף והנתקף, גם אם התוקף בסופו של דבר הובס ונגרם לו נזק. כעת מנסים הגרמנים לשכך במעט את כעסם של הפולנים. הם רוצים לשלב גם היסטוריונים פולנים וצ'כים בוועד המנהל של המוזיאון – מעין ניסיון לשוות לו אוביקטיביות מדעית. "איש לא מנסה להשוות את השואה למשל עם סבלם של הפליטים הגרמנים" – אומרת היום צירת הבונדסטאג אנג'ליקה שוואל-דירן בראיון לגזטה ויבורצ'ה.
אבל בלי אבל אי אפשר. אז מה הוא האבל? אבל המשפחות הגרמניות שנעקרו ממקומותיהם משטחים שהם היום מזרח פולין או צ'כיה לא היו בהכרח נאציות. אלה אנשים שאכן סבלו וגם סבלם ראוי שייזכר בספרי ההיסטוריה. הגרמנים גילו לא פעם אומץ בשדה הקרב. אומץ אזרחי ויושר אינטלקטואלי הם עם זאת מצרך נדיר, כמעט לא קיים במקומותיהם. התרגיל הגרמני מאחורי הנרטיב של צירת הבונדסטאג הוא שיש להבדיל בין נאצים וגרמנים. מה יותר קל ונעים מאשר לומר שהעם הגרמני לא חייב בדין ההיסטוריה. היה רק אחד היטלר. הוא עשה את כל הדברים הרעים כמו מלחמה והשמדת עם. בקיצור אין צורך לדבר על גרמנים. עדיף לומר היטלר או ההיטלראים. מין ישות שממילא כבר לא קיימת ויכולה לשמש לשק חבטות לגיטימי.
יש רק בעיה אחת עם הטיעון הגרמני שאנו שומעים בתכיפות הולכת וגוברת. את סטאלין איש לא בחר. אדולף היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות והיה הנציג הנבחר והאהוב של העם הגרמני. בהקשר זה עולים הדברים שאמרה בשעתו אירנה סנדלר, האחות הפולניה שהצילה אלפיים ילדים יהודים מגטו ורשה. "שלא יספרו לי סיפורים על ההיטלראים הרעים והגרמנים הטובים. אני ראיתי איך חיילים גרמנים יורים בגבם של ילדים יהודים שניסו לטפס מעל חומת הגטו כדי להביא מזון למשפחתם. איש לא עמד לידם ואילץ אותם לעשות את זה. לא היטלר ולא גבלס. זאת הייתה היוזמה שלהם. אני ראיתי איך חייל גרמני יורה בהנאה והורג ילד יהודי קטן" – דברי אירנה סנדלר.