לפני מלחמת העולם השנייה כתב היטלר את הדברים הבאים: "נתתי הוראה להקים כוחות מיוחדים שסמלם יהיה הגולגולת ועליהם יוטל להשמיד באכזריות וללא רחמים גברים נשים וילדים ממוצא פולני וכאלה שמדברים פולנית. רק באופן כזה נוכל להבטיח לעצמנו את מרחב המחיה שדרוש לעם הגרמני".
מי אחרי הכול זוכר כיום את השמדת הארמנים על ידי הטורקים? מסתבר שיש כאלה שזוכרים. הקונגרס האמריקאי אישר נוסח החלטה הרואה בטבח מיליון וחצי ארמנים על ידי הטורקים במלחמת העולם הראשונה רצח עם. שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, הבטיחה אמנם לשלטונות אנקרה שהיא תעשה ככל שביכולתה כדי שההחלטה של הקונגרס לא תעבור בסנט. להילרי קלינטון אין ככל הנראה דבר נגד הארמנים אבל ארצות הברית עדיין רואה בטורקים בעלי ברית וחושבת שאין זה מן החכמה להרגיז את טורקיה, למרות שזו מפנה בעליל את גבה למערב הדמוקרטי ומפנה את מבטה למזרח הרודני. להילרי קלינטון יש אולי השפעה על הסנט.
על בית הנבחרים השוודי אין לה שום השפעה. בית הנבחרים השוודי קבע גם הוא שהטבח שביצעו הטורקים בארמנים במלחמת העולם הראשונה היה רצח עם. הסופר הגרמני פרנץ וורפל הנציח את טבח הארמנים על ידי הטורקים בספרו "ארבעים הימים של מוסה דאג". וורפל נאלץ להימלט מגרמניה משום ששם עלו לשלטון הנאצים שראו בשואה הארמנית מודל לחיקוי ולא לגינוי. המרתק ביותר בסוגיה של רצח העם הארמני היא התגובה הטורקית, לא אז, אלא היום.
שלטונות אנקרה מראים לעולם שוב ושוב שאין להם שום כוונה להכות על חטא ולגנות את מעשי אבותיהם. ההיפך הוא הנכון. הם עושים ככל שביכולתם לגונן עליהם. ממילא עולה השאלה האם הם עצמם לא עלולים יום אחד לבצע מעשים דומים.