בשנת 1952 יצא לאקרנים המערבון הצנוע אבל אולי החשוב ביותר בכל הזמנים – בצהרי היום. נושאו - הקרב המתמיד בין כוחות האור והשחור. גרי קופר גילם בסרט, וזאת בגיל חמישים ואחת, את תפקיד חייו. גם אתמול בצהריים נערך עימות אבל למרות שגיבוריו גם הם בגיל העמידה ולמרות שגם הוא שודר בטלביזיה, הוא עורר הרבה פחות עניין בקרב ציבור הצופים ונראה שעד מהרה ישתכח. מדובר כמובן בדו קרב הטלביזיוני בין ברוניסלב קומורובסקי, יושב ראש הסיים, הפרלמנט הפולני, ורדוסלב (רדק) שיקורסקי, שר החוץ של פולין.
כל אחד מהם רוצה להיות נשיא פולין. כמה סיבות חברו כדי להפוך את העימות לפושר במיוחד. ראשית מדובר בשני מועמדים מאותה מפלגה. ממילא הם לא ששו להטיל בוץ אחד בשני – תמיד קיימת הסכנה שהמפלגה היריבה, מפלגת החוק והצדק של האחים קצ'ינסקי תנצל את ההכפשות לנגח את שניהם גם יחד. שנית העימות נערך מול העדשות הקרות של מצלמות טלביזיה וללא הנוכחות החמה של קהל. שלישית לא מדובר בפניה לקהל הפולני בכללותו. מי מהשניים יהיה מועמד מפלגת המערך האזרחי בבחירות בסתיו יכולים לקבוע רק 46000 חברי מפלגת המערך האזרחי. ממילא העניין בדו-קרב הטלביזיוני הוא בעל עניין משני בלבד לכלל הציבור.
קודם לעימות הוצגו שני סרטים קצרים ובהם הביוגרפיה הפוליטית של השניים. לאחר מכן נתבקשו שני המועמדים לענות על שאלות זהות. ברוניסלב קומורובסקי הפנה את חיציו לנשיא קצ'ינסקי. האחים קצ'ינסקי ידועים כמי שמרבים בעימותים. קומורובסקי הבטיח שהוא ינהיג את ספינת הנשיאות על מי מנוחות. מטרתו העיקרית, כך הסביר, היא לא להסתבך בפלוגתיות מיותרות אלא במאמץ להדביק את הפער הכלכלי שעדיין מפריד בין פולין ושכנותיה ממערב. שיקורסקי לעומתו, הבטיח שיעשה הכל כדי שפולין תעבור ליורו. לאור הקשיים של יוון והזוהר המועם של היורו ספק אם הייתה זו משאלה במקומה.
למרות ההקפדה על איפוק ופייר פליי, כללי משחק הוגנים בעברית, הדיון לא היה נקי לגמרי מעקיצות. רדק שיקורסקי מתח ביקורת על קומורובסקי וציין את העובדה שהוא לא יודע אנגלית. קומורובסקי לא נשאר חייב ואמר שבאותן שנים ממש שבהן למד שיקורסקי באוניברסיטת אוקספורד, הוא, קומורובסקי, ישב בבית סוהר פולני בגלל מעורבותו במאבק של תנועת סולידאריות למען פולין החופשית.