צילום: Paweł Mazur
מפסטיבל התרבות היהודית שמתקיים כבר בפעם העשרים ואחת ברציפות בקרקוב מדווחת קטקה מזורצ'ק.
אנחנו במחצית הפסטיבל, ביום חמישי שלו, ואפשר לומר שהאווירה כאן – כמידי שנה – נהדרת, וההתלהבות גוברת. כל יום מהבוקר משתתפים המון מבקרים באירועים כגון סיורים מודרכים ברובע היהודי, סדנאות, הקרנות סרטים, קונצרטים ועוד.
לקרקוב ובמיוחד לרובע היהודי מגיעים המוני תיירים בכל ימות השנה, אך זמן של הפסטיבל הוא אמנם שיא תיירותי. באמת יש כאן תיירים מכל רחבי תבל. בדרך לקרקוב נסעתי בקרון אחת ברכבת מהירה עם תיירים אמריקנים, ישראלים ויפנים, ואתמול בערב בקונצרט החזנים שהתקיים בחצרו של בית הכנסת יצחק חוויתי אווירה ממש מיוחדת: החזנים שרו במרפסת בית הכנסת, והקהל הנלהב השתרע על הדשא ועל המדרחוב ואפילו ברחוב הצר.
קבוצת בנות ובנים בלבוש צנוע הייתה נלהבת באופן יוצא דופן: שרו את שירי שלמה קרליבך יחד עם החזנים, נשאו צעקות, מחאו כפיים ורקדו. תמונה מוכרת ממוצאי שבת בירושלים? כן, אבל אנו בקרקוב והסתבר שהיו אלה תלמידי בית ספר "יבנה" מסאו פאולו - בברזיל. שוחחתי בקצרה עם קבוצת בנות ובנים.
מה מביא אתם לקרקוב? הם ממשלחות נוער שמגיעות לפולין למטרת הוראת השואה. אבל פעם בשנה המדריכים של אותן המשלחות מוסיפים לסדר היום שלהם עוד נקודה: הפסטיבל בקרקוב. הם מטיילים ברובע היהודי קוזמיר עם הפסטיבל המתרחש ברקע. הנוער, עייף מן הסתם מחומרת נושא המשלחת, כמובן מקבל את ההוויה בשמחה רבה ובהתלהבות.
שוחחתי גם עם המדריכה הפולנייה של אתה קבוצה מברזיל. היא אמרה, שהיא מדריכה טיולים יהודיים כבר המון שנים. לדעתה מטרת הטיול: "לבקר באדמת אבותיהם, בקבוצה שלי מברזיל מופיעים די הרבה שמות משפחה פולניים."
צילום: Paweł Mazur
מה התגובות שלהם והתרשמות מהפסטיבל – לדעתה הם מופתעים שפוגשים כאן ידידות והתקבלות חמה מאוד. כיוון שהיא מגיעה לפסטיבל מידי שנה היא מדגישה שמה שמוצא חן בעיניה זאת אווירה של סובלנות. לדבריה: "התרבות היהודית חסרה לנו כאן בפולין."
ומסתבר שלא רק בפולין כי בשעה 7 באותו ערב התקיים הקונצרט "שירי לילה מהכפר השכן" – ביידיש "נאַכטישע לידער פֿונעם שכנישן דאָרף" בביצועם של מייקל אלפרט ויוליואן קיטסטי. אחד אוקראיני והשני אמריקני, אבל ההגדרה של לאום לא הייתה ברורה כאשר השניים שרו שירים אוקראינים וניגונים חסידיים מאזור רב תרבותי, מגליציה, וקשה היה להבדיל מי שר באיזו שפה ולאיזו תרבות הייתה השפעה יותר עמוקה על השנייה: האם מקור השיר הוא ניגון חסידי, או להיפך, שיר לילי מהכפר השכן האוקריני?
צילום: Paweł Mazur
מייקל אלפרט בירך את הקהל באנגלית, ביידיש, בפולנית ובאוקראינית בעוד שהבארד יוליאן קיטקסטי הסביר שמקורו אוקראיני אך כעת הוא תושב קנדה, כך שבעצם "לא ידע איש מיהו", אלפרט הוא אוקראיני עם נשמה במזרח אירופה או זהו קיטסטי האוקראיני-האמריקני עם נפש יהודיה? האוקראיני עם זקן אפור ארוך נראה כזמר מהמאה שעברה וניגן על כלי-זמר נדיר: באנדורה. אלפרט שר ניגונים, ניגן על כינור, גיטרה, אקורדיון ואפילו רקד ריקוד עממי אוקראיני אחד לקראת הסוף ושניהם הקסימו את הקהל.
הקונצרט התקיים בבית הכנסת "טמפל", שהוא אחד מ-7 בתי כנסת הנמצאים ברובע היהודי קוזמיר, והוא בעצם משמש כבמה לרוב הקונצרטים. עם התאורה רב-גונית רואים בפנים את קישוטו העשיר בנוסח מזרחי, אוריינטלי. "טמפל" שימש לפני המלחמה את הקהילה הרפורמית וכעת הוא משמש אותו תפקיד. בו מתפללים חברי הקהילה היהודית המקומית הJCC ושנמצאת בבניין סמוך. היא כוללת היום כ-200 חברי קהילה אבל אלה שבאים לתפילות שחרית ומעריב כל יום הם בערך 15 איש.
שוחחתי גם עם מבקר הפסטיבל הקבוע, שמוצאו מלונדון וכעת הוא תושב ירושלים. הוא באה לפסטיבל במסע אחרי האווירה הזאת המיוחדת שלא מוצא אותה אפילו בירושלים! הוא סיכם את התרשמויותיו מהחיים היהודים שמתפתחים בפולין אל מול עיניו ב-שלוש עשרה שינים האחרונות.
ולבסוף באותו בית הכנסת "טמפל" בשעה 10 בלילה היה קונצרט של ההרכב הפולני "בסטר קוורטט" – שגם הוא רכש את ליבם של המבקרים, הפעם במוסיקה פחות מסורתית, אפשר לומר, ג'אז ניסיוני המשלב את הנשמה היהודית עם רוח של זמננו. זהו הרכב פולני יחידי שמקליט עם המלחין ומפיק מוסיקה יהודית עכשווית, ג'ון זורן.
ק. מ.