אנחנו נמצאים אחרי כשבוע פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב. אפילו מזג האוויר טיפה גשום לא מנע את המבקרים מלהשתתף בו. נסכם כאן כמה משלל אירועים תרבותיים מגוונים שמייצגים את המסורות היהודיות מכל רחבי העולם.

ביום 28 ליוני במסגרת פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב הופיע דניאל קאהן עם הרכבו "הציפור הצבועה". הקונצרט החל בשעה 10 בערב ונמשך עד חצות. דניאל קאהן לקח את הקהל למסע בעולם הנעלם – לברלין לפני המלחמה, לאזור העוני של הרובע היהודי בקרקוב שתיאר אותו המשורר הייִדיש מרדכי גבירטיג, ואפילו לווילנה בזמן כיבוש הנאצי. בביצוע חדשני של הלהקה נשמעו שירי נוסטלגיה וגעגועים – אחרת. המוטיב משותף לרב הגדול מהשירים היה מוטיב המלחמה - אם זה היה שיר באנגלית "יום ראשון לאחר המלחמה", להיט חיילים "לילי מרליין" בתרגום מגרמנית לייִדיש או שיר חיילים יהודים ששרתו בצבא הצאר. בנוסף לזה שירי פועלים ושיר המספר על הגירה פנימית - אלה שבוצעו בקצב קפצני אך עם איזה ייאוש ברקע. הקונצרט נשמע כאילו ברטולד ברכט היה מוזמן לחבר שיר לכבוד חתונה יהודית שהפכה פתאום ללוויה בסגנון קברט מקברי. הזמר דניאל קאהן משעבד שירים (אף אלה הפחות מוכרים) ומוסיף לשירים יהודיים פן חדש באמצעי תרגום לאנגלית מייִדיש ולהיפך.

בסוף הקונצרט הופיעו חברי הלהקה "הציפור הצבוע" יחד עם אמנים אחרים של הפסטיבל: מייקל אלפרט ולורין סקלמברג (שאגב גם הוא נתן באותו ערב קונצרט סולו בקפה "חדר") וביצעו את המנון משמח של האיגוד הכלי-זמרי – ה"קלעזמער־בונד" העתידי והבטיחו להמשיך לנגן באותו לילה עד לפנות בוקר במרתף מועדון "אלכימיה". שם כל ערב מתקיימת סדרת "ג'אז-קלז-סשן", בהנחתם של ופאול ברודי ודן קאהן עם להקתו ואמנים נוספים.

הזכרתי כבר את הקונצרט של ליאור אלמליח ביום שלישי אבל אתמול, ביום חמישי בלילה היה עוד מופע שמקורו במסורת יהודי ספרד. מדובר בפרויקט "Dejando Huellas" – עקבות, שמספר באמצעות שפת ריקוד פלמנקו ושירה בלדינו (או ג'ודזמו את קורות משפחה יהודית של האמנית לילה ברוכים – ושורשיה יהודיים ופרסיים. היה כדי ללכת קצת מחוץ לרובע יהודי עד למוזיאון "מנגה" היפני כדי להוות אותו מופע.

קונצרט הלהקה “The Sway Machinery” שביסודה מוסיקת חזנות עם הזמרת חירא ארבי ממאלי באפריקה, הנקראת "מלכת המדבר", היה שילוב אמנם מוצלח. גם אי-אפשר שלא להזכיר את זוג האמנים: לורין סקלמברג ופרנק לונדון, שניהם מופיעים היום (שישי) עם פרויקט משגע "צוקר-זיס" (משמע "מתוק כמו סוכר") שמציג ניגונים בעיבוד מוסיקת רוק אלקטרונית.

נזכיר עוד כמה אירועים לא מוסיקאליים. כל יום בשעה 5 אחה"צ הייתה הקרנת סרט מעניין, אפשר למנות ביניהם "רומיאו ויוליה ביידיש" וסרטה התיעודי של יעל חרסונסקי "שתיקת הארכיון".

לקראת סוף השבוע אמן ומעצב גראפיקה מישראל, עודד עזר, נותן סדרת שלוש הרצאות, כל יום בצהריים בקפה "חדר". גם מידי יום מתקיימת הרצאתה של יואנה גור מישראל בנושא בישול ישראלי, למשל ביום רביעי הנושא היה מרתק: ״מאכלים יהודיים מזמן התנ"ך״.

למדנו גם קצת על הקשרים המוסיקאליים בין יהודים למוסיקה השחורה בהרצאתם של דוד קצנלסון (David Katznelson), רוג'ר בנט (Roger Bennett) וג'וש קון (Joshua Kun) בשם "שבת שחורה", (Black Sabbath). ששולתם יחד הכינו גם תערוכה מעניינת בשם "יהודים על וינילים" שנפתחה לרגל הפסטיבל ותוצג עד סוף חודש יולי במוזיאון האטנוגרפי בקזימיז'. התערוכה חוקרת תולדות יהודים באמריקה משנות ה-40 עד 80 של המאה שעברה.

חיי הפסטיבל מתחילים כבר בשעה 9:30 בבוקר עם שיעור עברית וסיור בבתי כנסת ברובע היהודי. כמידי שנה הסדנאות הכי פופולאריות הן סדנת ריקוד וסדנת שירה כלי-זמרית. כל סדנאות מוסיקליות מתקיימות בבית ספר תיכון ברחוב Wąska 7 לא רחוק מ"חדר-קפה". אתמול והיום יש כמה סיורים מיולדים: סיור בעקבות תנועות נוער יהודיות עם השתתפותו של נוער מישראל מהאיגוד "הנוער העובד והלומד". מוביל אותו אורי מייזלמן מה-JCC. גם ביום שישי התקיים סיור חד-פעמי בעקבות נשים יהודיות שהובילה אגנישקה לגוטקו מניו יורק. הפסטיבל כלל גם הצגות תיאטרון בביצוע של תיאטרון ניסיוני "מדרש" בבימוי הרבה הרפורמית של קרקוב, תניה סגל.

הפסטיבל סוגר את שעריו ביום ראשון הבא, עוד מחקה לנו קונצרט הנעילה בשבת הנקרא "הוודסטוק היהודי", שיימשך שבע שעות מ5 אחה"צ כיוון נאספים בו בבמה אחת הכוכבים כגון להקת "Yemen Blues" מישראל, ו-"Abraham. Inc" של דוד קרקאור, ולסיום יופיעו כמעט כל האמנים "All stars orchestra" בהנצחת פרנק לונדון.


ק. מ.