בעמוד מספר שש של השבועון "וופרוסט", תמונה דרמטית. שוטר עוטה קסדה לופת בזרועו ראש זב דם של מפגין. מדובר בסצינה מקרבות הרחוב ביוון בין המפגינים למשטרה. רבים מאזרחי יוון לא מוכנים לקבל את העובדה שממשלתם מתכוונת להעלות את המסים, לקצץ במשכורות ולמכור נכסים – הכל במטרה לכסות את הגרעון במאזן התשלומים היווני. בין הנכסים שהממשלה רוצה להפריט או בעברית פשוטה, למכור, נמצאים נמלי תעופה, בנקים, חופי רחצה, ואפילו כמה איים לא מיושבים.

בעמודים שלוש עשרה עד שש עשרה כתבה על הלאומנים הקתולים בפולין. הכתבה באה בעקבות דברים שאמר הכומר רידזיק בבריסל. הכומר רידזיק אינו סתם כומר. הוא עומד בראש רדיו מריה, הענק התקשורתי הלאומני-נוצרי שלו מיליוני מאזינים. ומה אמר הכומר רידזיק בבריסל? הכומר רידזיק אמר שפולין נשלטת מאז 1939 על ידי זרים. גם מי שלא בקיא בהיסטוריה הפולנית יודע שפולין נכבשה על ידי הנאצים והסובייטים בשנת 1939. אבל כולם גם יודעים שהכיבוש הגיע לקיצו עם תום מלחמת העולם השנייה. לשיטתו של הכומר רידזיק השחרור מעול הגרמנים לא היה שחרור משום שאת מקום הכובש הגרמני תפס הכמו כיבוש הסובייטי. ומה קרה בעשרים השנה האחרונות מאז נפילת הקומוניזם? כאן זקוקים המאזינים שלנו להסבר. לשיטתו של הכומר רידזיק מאז שולטים בפולין זרים. למי שעדיין לא מבין על מה הוא שח – באיזה זרים מדובר? התשובה היא היהודים.

רגע, אבל כמעט ולא נותרו יהודים בפולין. כנראה שמי שמחפש יהודים מוצא אותם אפילו במקום שהם לא נמצאים. אבל למה בכל זאת מתכוון הכומר רידזיק? הוא מתכוון להשפעה שיש ליהודים וליהודים למחצה על הפוליטיקה הפולנית. למשל להשפעה שיש לגזטה ויבורצ'ה, היומון הנפוץ בעל הנטיות השמאלניות, שאביו מיסדו הוא אדם מיכניק. אדם מיכניק היה מהאידיאולוגים המרכזים של תנועת סולידריות. מדוע מיכניק לא כשר בעיני הכומר רידזיק? משום ששמו האמיתי הוא לא מיכניק, שם פולני לכל דבר, אלא שכטר, שם יהודי לכל דבר. אכן כן, אביו של אדם מיכניק היה אחד שכטר. עוד הוכחה, לפחות עבור המחנה הלאומני הפולני, שמיכניק הוא עוד יהודי שמנסה להסתיר את מוצאו. עוד יהודי שמנסה להשפיע באמצעות עיתונו על גורלה של פולין.

"רידזיק, קצ'ינסקי, פטריוטיזם וערכים לאומיים הם מקשה אחת. מי שלא מוכן לבלוע את המרשם הפולני הזה אינו פולני אמיתי" – כך גורסים במחנה הימין, כותב הוופרוסט. למתבונן מן הצד יש מן הקוריוז בעובדה שהדת הקתולית, שהיא לכל הדעות דת אוניברסאלית, הפכה בצורה לא מוסברת להיות לסימן ההיכר של הפולניות. אבל למי שמכיר, ולו שטחית, את ההיסטוריה של מרכז אירופה במאה העשרים יודע שבשורה של מדינות החל מפולין בצפון ועד לקרואטיה בדרום דרך סלובקיה במרכז הייתה נוסחה שאכן איחדה קתוליות ולאומנות, נוסחה שהתקבלה ללא כל ערעור בחוגי הימין. המקרה הידוע ביותר הוא אולי של הכומר יוזף טיסו, שהיה במשך שש שנים תמימות שליטה של סלובקיה, בראש ממשלת בובות ששיתפה פעולה עם הנאצים. אנשים אדוקים בדעתם אי אפשר לבלבל עם עובדות. הלאומנות הפולנית גורסת שפולני יכול להיות רק קתולי ולא יעזרו כאן שום הסברים, הגיוניים ככל שיהיו.

מאמר שעוסק בנושא שונה לחלוטין נמצא בעמודים 41-43 ב"וורפרוסט". מדובר בתופעה שכבר זכתה לשם UNIWERSYTUCJA זהו צירוף של שתי מלים: פרוסטיטוציה שהיא זנות ואוניברסיטה. במלים אחרות: סטודנטיות (מדובר בעיקר בנשים) שמתפרנסות מזנות. רנטה קים כותבת בכתבתה שמדובר בתופעה שמתחילה עוד בתיכון. באוניברסיטה מדובר בתופעה כלל לא נדירה. עשרים אחוז מהסטודנטיות מוכרות את גופן. קים מסבירה שבהרבה מקרים לא מדובר בתשלום עבור סקס חד פעמי. התופעה לובשת לעתים קרובות צורה של מממן. נוצרים יחסים של מממן ופילגש. הקליינט משלם למשל את שכר הדירה + הוצאות לבוש של הסטודנטית. מדובר ביחסים שמתפרסים על מספר שנים. ולשאלה האם מדובר בזנות עונות הסטודנטיות שלא. בסך הכל הן מצאו מימון תמורת סקס. ספונסורינג בלעז. אכן באנגלית זה נשמע הרבה פחות נורא.

הדז'יניק גזטה פרבנה הוא שילוב של שני עיתונים מכאן שמו הארוך. במאמרו הראשי היום כותב הדז'יניק על הדברים שמציקים לאזרח הקטן בפולין. בראש סולם הבעיות שמציקות לאזרח הקטן נמצאים שרותי הבריאות. בפולין יש ביטוח ממלכתי לכל אבל כפי שמעידה התמונה בעמודו הראשון של הדז'יניק התור לרופא יכול להיות מאוד ארוך ומאוד לא נעים. חמישים וארבעה אחוז מכלל הפולנים סבורים שהבעיה מספר אחת במדינה הם שירותי הבריאות. במקום שני עם ארבעים אחוז מתלוננים נמצאים הכבישים. אחוז אחד פחות, כמעט ארבעים אחוז מודאגים ממצב שוק העבודה. המסים גבוהים מדי רק לטעמם של רבע מהנשאלים.

זו אכן בגדר הפתעה מאחר ומאמר אחר בדז'יניק עוסק במצב המשכורות. בעוד שבשנים שלפני המשבר הכלכלי הגדול הייתה עליה עקבית במשכורת, הרי שבשנים שאחרי המשבר הפיננסי הגדול המשכורות קפאו ואפילו ירדו. העובדים לא מפעילים לחץ על מקומות העבודה מתוך החשש לאבד את העבודה. העתיד הכלכלי בימים אלה נראה פחות בטוח ומבטיח מאשר לפני שלוש ארבע וחמש שנים.
בשנת 2006 עלו המשכרות ריאליות בארבעה אחוז. בשנת אלפיים ושבע הן עלו בשישה נקודה שמונה אחוז. בשנת אלפיים ושמונה עלו המשכורות בשישה אחוז ועשירית. אלה הם נתונים מלפני המשבר. בשנת 2009 לעומת זאת הייתה עלייה קטנטנה של 1.1 אחוז במשכורות, בשנת 2010 הייתה עליה קטנה עוד יותר של 0.8 אחוז ואילו השנה, וזאת נכון לחודש מאי, הייתה ירידה של שבע עשיריות האחוז בגובה המשכורות.

ואם רציתם לדעת מהם הענפים המשתלמים ביותר בזמנים לא קלים אלה הרי שאת עליות השכר הגבוהות ביותר מקבלים  השנה בסקטור האנרגיה, עליות מרשימות הרבה פחות אבל בכל זאת עליות מקבלים עובדי הבניין. עובדי בתי המלון ותעשיית המחשבים נמצאים בתחתית סולם העלאות השכר. אולי הסיבה למשכורות הגבוהות בתחום האנרגיה היא מיעוט הסטודנטים שמשתלמים במקצועות הללו. וכאן הגענו למאמר האחרון בסקירה היום. בעוד שעל כל מקום במחלקה למנהל עסקים באוניברסיטת וורשה נאבקים 23 מועמדים, ועל כל מקום בלימודי עיתונאות מתמודדים עשרים מועמדים הרי שעל כל מקום לימוד בהנדסת גז ונפט יש שלושה מועמדים בלבד. למי שמחפש פשרה בין המספר העצום של סטודנטים למנהל עסקים למספר המצומצם של מועמדים ללימודי הנדסת נפט – פשרה. על כל מקום לשפה ותרבות יפנית יש שבעה מועמדים. לא יותר ולא פחות מדי.

 ק. ו.