אחד הכינויים בפולנית לכרטיסן הוא כנרית כי הכרטיסנים מקפצים מקרון לקרון כמו שהכנרית קופצת מקן לקן. לאחרונה עלו מחירי התחבורה הציבורית בוורשה פעם נוספת, מחירו של כרטיס חופשי חודשי למשל עלה מ 78 זלוטי ל 90 זלוטי, והעלייה בתעריפי הנסיעה מהפרברים אל מרכז העיר אפילו יותר משמעותית. מה שאומר שיש לכרטיסנים יותר עבודה וגם הרבה יותר התמרמרות מצד הלקוחות.
הציבור הפולני לא יושב בשקט מול פגיעה זו בכיסו. נוסדו קואופרטיבים של נסיעה חינמית בה כל החברים עולים לקרון ללא כרטיס ואם מישהו נתפס הקופה הציבורית (אליה תורמים כל החברים) מכסה את עלות הקנס. אחרים מצטרפים לקבוצות ברשתות חברתית שנקראות "תרום כרטיס", שחבריהן משאירים את הכרטיסים שלהם במקום ציבורי בולט כדי שאחרים יוכלו להשתמש בהם אחר כך (בפולין הכרטיסים טובים לפרק זמן, ולא לנסיעה אחת). בקבוצה בפייסבוק חברים כבר שנים עשר אלף איש. אחרים מדברים על יצירת אתר עם פרצופיהם של הכרטיסנים בתור שירות אזהרה לציבור וקריאות לנוסעים: "כנריות!" כשבדיקה מתחילה.

מנהל התחבורה הציבורית מודע לטכניקות האלו ומתנגד להן כמיטב יכולתו. ראשית, אסור לפי חוק להעביר כרטיס למישהו אחר. לטענתם, הצעקה הציבורית באה מאוחר מדי, מקומה היה צריך להיות לפני שעיריית וורשה אימצה את ההצעה להעלות מחירים במאי. כמו כן, הכסף נועד לשפר את השירות.

מול תגובות מסוג זה מסבירים המתנגדים שאיש אינו מסביר בדיוק כמה ממחיר הקנייה של הכרטיס מושקע בחזרה בשירות התחבורה הציבורית ויש מקומות, כמו האסלט (Hasselt) בבלגיה בה מאז 1997 הנסיעה בתחבורה ציבורית היא חינם לגמרי עבור כולם. המסים העירוניים מכסים את עלות השירות והשימוש בתחבורה ציבורית בה עלה פי עשרה. כמו כן, תחבורה ציבורית צריכה לשרת את הציבור, ואם הציבור לא יכול לרכוש כרטיסים היא אינה ממלאת את תפקידה.

(ח.ה)