ה"גזטה ויבורצ'ה" במהדורת סוף השבוע שלו, עוטה שחורים. הסיבה: עמוד השער מוקדש לתוצאות וועדת החקירה בנושא אסון המטוס הנשיאותי בסמולנסק. תמונה של גוף המטוס הנשיאותי המרוסק והמפוחם מעטרת את עמוד השער. צוות המטוס הנשיאותי הפולני מדגם טופולב -154אם, הגיע ברגע האחרון להחלטה נכונה, אבל לא הצליח לבצע אותה – מסכם שר הפנים יז'י מילר שעמד בראש צוות החקירה הפולני למקרה האסון. "הטופולב ירד לגובה נמוך מדי בערפל כבד, מבלי אפשרות לראות את הקרקע. ברגע האחרון רצו הטייסים לבצע נסיקה, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. המטוס התנגש בעצים והתפרק." במילים אחרות גם צוות החקירה הפולני מטיל את האשמה, לפחות חלק ניכר ממנה, על הצד הפולני. שלא כמו וועדת החקירה הרוסית, הפולנים מיחסים לצד הרוסי חלק מהאשמה. אכן היתה טעות אנוש של צוות המטוס הפולני אבל אנשי מגדל הבקרה הרוסים והתאורה הגרועה בנמל התעופה של סמולנסק תרמו גם הם לקטסטרופה – כך מסכם את ממצאיו צוות החקירה הפולני.

התאונה שבה נהרגו תשעים ושישה איש, בתוכם נשיא פולין, לך קצ'ינסקי, גרמה למתח בין רוסיה לפולין. וועדת החקירה הרוסית הטילה את האשמה כולה על הצד הפולני. המטוס הפולני ובו צמרת הממשל הצבא והכלכלה הפולנים עשה את דרכו לטקס זכרון לזכר קורבנות הטבח הסוביטי בקצינים הפולנים ביער קאטין בשנת 1940. מי שמחפש את הסיבה להתפטרותו של שר ההגנה הפולני, בוגדן קליך, יכול אולי למצוא אותה בפסקה מתוך הדו''ח הפולני שאומרת כי הטייס לא קיבל אימון מתאים לנחיתה בתנאי מזג אוויר קשים וכי צוות המטוס לא היה מצויד כראוי. קליך, כשר הבטחון, אחראי בעקיפין למצב הדברים הזה. זו כנראה גם הסיבה שראש הממשלה, דונלד טוסק, קיבל את התפטרותו.

כאמור, הדו''ח הפולני לא פותר את הצד הרוסי מאחריות חלקית לאסון, מאחר והוא מסר מידע שגוי לצוות המטוס הפולני, וגם משום שהתאורה במקום היתה לקויה. צוות מגדל הבקרה הרוסי מסר לטייסים מידע שגוי באשר לגובה מסלול הטיסה של המטוס וההתראה שמסר להימנע מנחיתה, באה מאוחר מדי. הדו''ח מפריך את אחת מההשערות שמצאו הד נרחב ברשת ובתקשורת, ולפיה היה זה הנשיא קצ'ינסקי עצמו שהפעיל לחץ על הטייסים לבצע את הנחיתה. הדו''ח טוען שאין ראיה לכך שהנשיא המנוח או אחד המקורבים לו הפעילו לחץ על הצוות לבצע את הנחיתה וזאת בניגוד לשיקול דעתם המקצועי.

ונשאר עם אנשי הצבא, אבל לא של היום, אלא של ההיסטוריה. השבוע מציינים בפולין את יום השנה השישים ושבע למרד ורשה – המרד הפולני נגד הכיבוש הגרמני בשנת 1944. ה"ז'צ'פוספוליטה" מראיין בכתבה שמשתרעת על שני עמודים שלמים את הגנרל ינוש ברוכוביץ'-לווינסקי שהיה ממפקדי המרד. הכותר לראיון הוא ציטוט שבא מפי הגנרל עצמו: אנחנו מאמינים שהיה טעם במרד. במילים אחרות: יש רבים וטובים שמפקפקים בנחיצות ההסטורית של המרד. בתגובה למרד הרסו הגרמנים את וורשה כמעט עד היסוד. מעריכים ש85% מהמבנים בעיר נהרסו. מספר הלוחמים הפולנים שנפלו לא הגיע לעשרים אלף אבל מספר ההרוגים האזרחים נע בין מאה אלף לרבע מיליון.

השאלה היא האם היה טעם במרד באוגוסט שנת 1944 שעה שהצבא האדום עמד כבר בשערי ורשה, כמחצית משטחה של פולין כבר לא היה בידי הגרמנים, והתבוסה של הרייך השלישי היתה כבר כתובה על הקיר. שלא כמו הלוחמים היהודים במרד גטו ורשה, כשנה קודם לכן, הפולנים לא עמדו במצב של אין ברירה. איש לא רצה להעלות אותם על קרונות משא בדרך להשמדה בתאי הגאזים בטרבלינקה. אז מדוע בכל זאת חושב הגנרל הפולני מפרספקטיבה של שבעה עשורים שהמרד הפולני כן היה נחוץ? ברשותכם אביא לכם ציטוט מדבריו של הגנרל, בתרגום כמובן, וזאת מהפסקה המסכמת של הראיון. ספק אם יש בדברים כדי לשכנע, אבל הם ללא ספק נותנים תמונה נאמנה של ורשה תחת הכיבושה הגרמני בכלל ושל המרד בפרט.

"בחמישה לאוקטובר נפלנו אני כמו כל החיילים שנטלו חלק במרד, בשבי הגרמני. ליד השוק בהלה מירובסקה היו סלי קש ולתוכם השלכנו את הנשק האישי שלנו. זרקתי את האקדח שלי לסל והבטתי אל ורשה שנמחקה מעל פני האדמה. לא היו בתים. לא היו ארובות. ברחובות ההרוסים לא היו לא חתולים ולא כלבים. כולם נאכלו. לא היו שום חיים. לא היו צפורים. לא היו אפילו עלים על העצים. זאת הייתה עיר מתה. זאת הייתה פעם ורשה שלי, העיר שבה נולדתי, שבה גדלתי, שבה הלכתי לבית ספר ולגימנזיה. אהבתי את העיר הזאת שממנה, בקיץ 1944, לא נשאר כלום. למרות הכל, אני והלוחמים האחרים במרד, מאמינים שהיה טעם במרד." כאמור, הסבר הגיוני לא נמצא כאן, אבל כפי שאמר הפילוסוף והמתמתיקאי הצרפתי הנודע, בלז פסקל, ללב הגיון משלו, הגיון שלא בהכרח נשמע לכללי ההגיון.

ולסיום שני ציטוטים שמביא לנו הירחון הפולני בשפה האנגלית THE WARSAW VOICE "באירופה ובארצות הברית הפעילים למען הפלות מסוכנים הרבה יותר מהטרוריסטים האיסלמים מסוגו של בין לאדן. תראו כמה נפשות מצאו את מותם בפיגועי טרור וכמה נפשות מצאו את מותם בהפלות" – כך כתב העיתונאי הקתולי תומש טרליקובסקי.

ולסיום, לשאלה האם הישיבות הארוכות בפרלמנט עלולות להביא אותו לפרישה מהחיים הפוליטים ענה איש מפלגת המערך האזרחי אנדז'יי אולכובסקי במילים אלה: "זו לא ממש בעיה. אחרי הכל, עם הגיל אתה מפתח יכולות נמנום שלא היו לך בעבר. הצרה היא שהמושבים בסיים ממש לא נוחים."

ק. ו.