במאי 1941 מנואלוס גלזוס (Manolis Glezos) טיפס על האקרופוליס באתונה כדי להסיר משם את צלב הקרס שסימל את הכיבוש הגרמני של יוון. זו הייתה פעולת ההתנגדות הראשונה שבוצעה על אדמת יוון. זוכה פרס לנין, הוא בילה זמן רב במאבק נגד המשטר הצבאי הימיני ששלט ביוון עד כינונה מחדש של הדמוקרטיה היוונית ב 1974 , בה זכה להערכה רבה כאחד הפעילים המנוסים והאפקטיביים ביותר של השמאל היווני. היום הוא מפנה את כוחותיו למאבק לצד יוונים רבים אחרים נגד הרפורמות הכלכליות שהממשל היווני מנסה להעביר כפתרון למשבר הכלכלי היווני.

"מאז הכיבוש הגרמני לא ניצבנו מול מצב כל כך קשה", אומר גלזוס, "העם היווני לא יחדל להתנגד לכך. העם היווני רואה זכויות שנקנו במאבק של שנים נמחות כלאחר יד. האבטלה גדלה, חנויות נסגרות, והחלטות ממשלה מתבצעות באופן בלתי חוקתי." לטענתו גרמניה ואנגליה היו צריכות לסייע יותר ליוונים. הוא מזכיר שיוון היא הארץ היחידה שמעולם לא קיבלה פיצויים מגרמניה על הנזק שגרמה ליוון בזמן הכיבוש ושההתנגדות היוונית גרמה לגרמנים להתעכב בתוכניתם לפלוש לברית המועצות בזמן המלחמה העולמית השנייה. בגיל שמונים ותשע המהפכן הישיש טוען שהעם היווני עוד לא אמר את המילה האחרונה.

הקשיים בכלכלה היוונית משפיעים על כל חלקי החברה. אנשים רבים שאינם מצליחים להשתכר דיים נאלצים לשוב אל בית הוריהם ולגור עמם, לעתים אפילו ארבעה דורות בבית אחד. שבעים ושלושה אחוזים מהאוכלוסייה לא מסוגלים לרכוש מוצרי מותרות. כשמחירו של קרטון ביצים הוא שלושה יורו, יוונים רבים אינם יכולים להרשות לעצמם לאכול ביצים או מוצרי מזון אחרים אם הם לא מקבלים אותם במתנה מקרוביהם בכפר. רבים החלו מעבדים חלקות גן כדי לגדל חלק ממזונם בעצמם.

(ח.ה)