חומת ברלין ב 1989, כמה ימים לפני נפילתה
בשבת האחרונה מלאו חמישים שנה להקמת חומת ברלין. ראש העיר של ברלין קלאוס ווֹבֶרייט (Klaus Wowereit) אמר שזו האחריות המשותפת של הגרמנים לזכור את הסבל שהחומה יצרה ולהנחיל אותו לדורות הבאים כדי שיוכלו להלחם למען דמוקרטיה, חופש, ושדברים כאלו לא יקרו עוד. קנצלרית גרמניה אנג'לה מרקל (שנולדה במזרח העיר) ביקרה בחלק מהחומה שמשמש היום כמוזיאון היסטורי. לדבריה, היא זוכרת איך כילדה הלכה עם סבתה ממזרח העיר למערבה ואיך הקמת החומה תוך כמה ימים נראתה לילדה שהייתה כמעשה דמיוני. "מאותו רגע לא יכולתי ללכת להמבורג לבקר את סבתי, או לראות את דודתי ואת בני – דודתי יותר. לדבר הייתה השפעה עמוקה על חיי." אמרה הקנצלרית.
החומה נבנתה בשנת 1951 בידי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה) כדי למנוע הגירה של מעמד הביניים בחלקה המזרחי של העיר אל הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (מערב גרמניה). בין השנים 1949-1961 היגרו אל מערב גרמניה כמיליון וחצי בני אדם. הגירה זו פגעה בניסיון של מזרח גרמניה להציג עצמה כמדינה משגשגת המספקת לאזרחיה כל מה שנחוץ להם ועוררה חשש של "בריחת מוחות" למערב. החומה הוקמה למנוע זאת. היא עמדה 28 שנים, חודשיים, ועשרים ושבעה ימים.
בניית החומה הייתה הימור מצד גרמניה המזרחית וברית המועצות כי לא היה ברור כיצד המערב יגיב להפרה זו של המצב הקיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. לתושבי מזרח העיר נאמר שהחומה הוקמה כדי להגן עליהם מפני תוקפנות אפשרית של כוחות נאט"ו. הקמת החומה גם ציינה את התחלת הניסיונות לעבור אותה ולהגיע אל החופש. בנייה מחודשת בשנת 1965 ניסתה למנוע מאנשים להסתנן החוצה בכך שהוטמנו סביבה מוקשים (אזור המוות) ומשטח החומה עוצב באופן חלק לגמרי, ללא זיזים או נקודות אחיזה לטיפוס. החומה ניתקה גרמנים רבים ממשפחותיהם בחצי השני של גרמניה ויצרה מובלעת מערב-גרמנית בלבה של מזרח-גרמניה.
מרגע הקמתה, החומה הולידה קורבנות שנהרגו בניסיון לחצותה וגיבורים שהצליחו. קונארד שומן (Conrad Schumann), חייל מזרח-גרמני שהיה מעורב בבניית החומה, ערק שלושה ימים לאחר שבנייתה החלה. כחמשת אלפים אנשים הצליחו לחצות את החומה, מספרם של אלו שנהרגו בניסיון להגיע למערב מוערך בכ 136 אנשים. מאות נעצרו ונאסרו בניסיון לעבור את החומה.
סופה של החומה בא לאחר ראיון טלוויזיוני ב 1989 בו גונתר שאבוסקי (Günter Schabowski), בתשובה לשאלה מתי יוכלו אזרחי מזרח ברלין לנסוע בחופשיות למערב, ענה: "מיד." מה שהוביל לנחשול אדיר של אנשים שפרצו אל החומה ודרשו לעבור אותה. תחת לחץ ההמונים הגבול נפתח מיד ובימים הבאים החלה הריסה עממית של החומה. היום נראה שאולי חבל שלא נשמרו יותר חלקים ממנה עבור ההיסטוריה, אמר קלאוס ווֹבֶרייט, אבל יש להבין כמה היא הייתה שנואה על אנשי מזרח ברלין וכמה הם רצו להיפטר מהסמל הזה של המשטר הקודם. רוב הריסות החומה נטחנו לחצץ כבישים, אבל חלקים ממנה עדיין עומדים בעיר כעדויות לפרק עגום זה בהיסטוריה של גרמניה.
(ח.ה)