איך מוכרים תקווה – זהו הכותר של ה"גזטה ויבורצ'ה" למחרת נאומו של יושב ראש ה"פדרל רזרב", הבנק המרכזי האמריקאי. השווקים אכן זקוקים לתקווה בימים אלה. הזיכרון של המפולת הפיננסית הגדולה בשנת 2009 עדיין טרי, והחשש הגדול הוא ממפולת פיננסית שנייה, גדולה עוד יותר מקודמתה. מי שציפה כי ברננקי יכריז על התערבות מסיבית נוספת של הפדרל רזרב בכלכלה, התאכזב. עוד ברננקי מדבר והבורסות החלו לרדת, באחוז אחד ואחריו באחוז שני. אחרי כמה דקות – מהפך. עליות בבורסות.
יאקוב בורובסקי, כלכלן בכיר ב"אינווסט בנק" מסביר מדוע. תחילה התאכזבו המשקיעים מהעובדה שלא יהיה תזרים מחודש של מזומנים לשוק, בצורה של קניית אגרות חוב אמריקאיות על ידי הפדרל רזרב.

בהמשך הנאום אבל, הסתבר, שברננקי רומז לכך שהוא כן יתערב בשבועות הקרובים אם ההתדרדרות בשווקים תמשך. במקום למכור החלו המשקיעים לקנות, ומכאן העליות בשווקים. האם הדפסת כסף והתערבות בשוק היא הדרך הנכונה לצאת מהמשבר? ברננקי סבור שכן. לפחות זמנית, עד שהכלכלה תתאושש. ברננקי כתב רבות על תקופת השפל הגדול. אין זה סוד שהוא רואה כנקודה מרכזית בעשייה הכלכלית שלו את מניעת ההשנות של המשבר ההוא.

כאשר בשנת 2002 החלו מאמרים שונים להופיע בנושא סכנת הדפלציה והמיתון הכלכלי שהיא מביאה, הודיע ברננקי כי המדינה היא זו שמדפיסה את הכסף וכי הדרך הפשוטה להוריד את הדפלציה וליצב את השוק, היא על ידי הדפסת עוד כסף, מה שיביא לאינפלציה מבוקרת וימריץ את הכלכלה. באירופה סבורים שלא זו הדרך. כאן המנהיגה היא גרמניה, והגרמנים הולכים בכוון של חסכון והידוק התקציב כדי לשפר את המאזן התקציבי. ראשית לגרמניה, שלא כמו לארצות הברית, אין מטבע משלה, ולכן היא גם לא יכולה להדפיס יותר כסף כל שעה שנראה לה. ושנית, בגרמניה יש פחד פתולוגי כמעט מאינפלציה חסרת רסן. הייתה זו האינפלציה המפלצתית בגרמניה שהטריפה את דעתם של הגרמנים ורבים רואים בה אחת הסיבות לעליית הנאצים לשלטון. השורה התחתונה היא, שברננקי בנאומו לא נתן לנו נוסחת קסם ליציאה מהשבר. יש אבל מוצר שהוא חשוב ביותר בחיים בכלל ובשווקים בפרט – מוצר שלא עולה כסף אבל העדרו יכול לעלות לנו בממון – תקוה. בנאומו עשה ברננקי ככל שביכולתו כדי לעורר מחדש את התקווה. מסתבר שבמידה מסוימת אכן הצליח.

ה"ניוזוויק" במהדורה הפולנית שלו, מקדיש את העמודים הפותחים את המדור הבינלאומי שלו לא להווה אלא דווקא לעבר. ניחוח הבגידה – זהו הכותר שעוסק בביוגרפיה חדשה שעוסקת בקוקו שנל, האופנאית שידועה גם בסדרת הבשמים שלה. הביוגרפיה פרי עטו של אמריקאי שחי בפריס, אחד האל ווגהן HAL VAUGHAN נושאת שם לא פחות פרובוקטיבי SLEEPING WITH THE ENEMY לשון עם האויב, או אם אתם מעדיפים קונוטציה מינית ישירה יותר – לשכב עם האויב. ווגהן לא מחדש בכך שהוא מספר על כך שבשנת 1940, כאשר פריס נכבשה על ידי הגרמנים, סולקו דיירי מלון ריץ היוקרתי בבירה הצרפתית והמלון הועמד לרשות הקצונה הגרמנית הגבוה.

כולם גורשו חוץ מקוקו שנל. זאת ועוד. שנל שהייתה אז כבר בת 57 נהלה רומן עם קצין גרמני צעיר ממנה בהרבה, קצין שהיה בין באי המלון, הברון גינטר פון דינקלאז'. הרומן כאמור הוא עניין ידוע. ווגהן טוען אבל, שלא מדובר רק בשירת הברבור הרומנטית של גברת בגיל העמידה. קוקו שנל, כותב ווגהן, הפכה להיות גם דרך הקשר עם קצין המודיעין הגרמני ההוא, לסוכנת גרמניה. בין מכיריה וידידיה נמנו ווינסטון צ'רצ'יל, הדוכס מווינדזור, ואפילו פמלה מנזיס, אשתו של ראש שירותי הביון הבריטיים. קשרים מעין אלו היו יכולים להיות בעלי עניין רב עבור הגרמנים. על פי ספרו של ווגהן, שנל הייתה אמורה למלא תפקיד חשוב ביותר, דווקא לקראת סוף המלחמה. היא הייתה אמורה לבוא לצ'רצ'יל בהצעה מטעמו של ראש האס. אס. היינריך הימלר. הימלר רצה אז להגיע להסכם שיתוף פעולה עם המערב כדי שיחד יעצרו את התקדמותו של הצבא האדום במזרח. אבל שנל, לדברי ווגהן, הייתה יותר מאופורטוניסטית, כדאיניקית ששיתפה פעולה עם השלטון, ויהיה מבחיל ככל שיהיה. ווגהן כותב ששנל פשוט חשבה כמו הגרמנים. היא הייתה אנטישמית מושבעת. אגב מלבד יהודים היא תיעבה גם סינים. מבין שני העמים העתיקים האלה השנאה ליהודים עמדה בכל זאת במקום ראשון.

עם שחרור צרפת, שנל נעצרה כחשודה בשיתוף פעולה עם הגרמנים אבל שוחררה כעבור כמה שעות וזאת תודות להתערבותו של חברה משכבר הימים – ווינסטון צ'רצ'יל. כפי שמציין ה"ניוזוויק", גם אם שנל אכן הייתה משתפת פעולה, היא לא הייתה יחידה. מוריס שבלייה הבדרן/זמר הצרפתי היה אוהד מושבע של פטן, עושה דברם של הגרמנים, והופיע ברצון בפני חיילים גרמנים. אדוארד השמיני אולי וויתר על המלוכה אבל כנראה לא על הרצון למלוך. זאת הייתה אחת הסיבות שהוא קיים יחסים ידידותיים עם הצמרת הנאצית. בשנת 1937 הוא נפגש עם אדולף היטלר ובניטו מוסוליני. בסקנדינביה היו לנאצים אוהדים רבים. ביניהם מי שהייתה אז גולשת ושחקנית ידועה, סוניה הניה. אדולף היטלר נתן הקדשה אישית לאחד מסרטיה, והיא נפגשה עם שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס.  מסתבר שבאירופה היו רבים שהסתגלו למפלתו של היטלר, אבל לא בהכרח ייחלו לה.

ובחזרה לפולין. ה-WARSAW BUSINESS NEWS מפרסם ראיון עם סגן שר ההגנה הפולני זביגנייב ולוסוביץ'. לשר יש חדשות טובות לציבור הפולני. פולין מזמן לא הייתה בטוחה כפי שהיא בטוחה בימים אלה. שתי סיבות מרכזיות עומדות מאחורי ההרגשה הטובה הזו. היותה של פולין חברה באיחוד האירופי, והיותה של פולין חברה בברית הצפון אטלנטית, נאט''ו. החברות המייסדות של נאט''ו בשנת 1949 היו בלגיה, קנדה, דנמרק, צרפת, איסלנד, לוקסמבורג, הולנד, נורבגיה, פורטוגל, בריטניה וארצות הברית. בשנת 1952 הצטרפו טורקיה ויוון לנאט''ו. בשנת 1955 – חברה נוספת – גרמניה המערבית. בשנת 1982, מצטרפת ספרד. שנת 1999 הייתה השנה שבה הצטרפו ארצות הגוש הקומוניסטי לשעבר לברית הצפון אטלנטית: צ'כיה, הונגריה, ופולין. בולגריה, אסטוניה, לטביה, ליטא, רומניה, סלובקיה וסלובניה הצטרפו חמש שנים לאחר מכן, בשנת 2004. האחרונות להצטרף היו אלבניה וקרואטיה וזאת רק לפני שנתיים, בשנת 2009.

האם לאור העובדות הללו, היותה של פולין חלק ממארג גדול ורב עוצמה, האם זו סיבה טובה להרגיש שאנו בטוחים במאת האחוזים?
בטחון של מאה אחוז אינו בר השגה – מסביר השר. מצבנו ללא ספק טוב. במקום להיות נצרכים של בטחון, הפכנו להיות למעניקי בטחון. כוחות פולנים מסייעים לשמור על ביטחונן של ארצות אחרות. יש לנו – אומר ולוסוביץ' – סיבה טובה להיות מרוצים.

ק. ו.