במרכז התמונה, לך ואלנסה נואם, רגע החירות הוביל לשלטון צבאי, אבל השלטון הצבאי התפורר ונתן מקום לכינונה של דמוקרטיה מלאה

ההסכם הביא לידי סיום את השביתה ההיסטורית במספנות גדנסק בה השתתפו כמאה שלושים אלף פועלים שהביאה את ממשלת פולין העממית למבוכה והסכמה לרפורמות מרחיקות לכת. תחת הנהגתו של אדוארד גירק (Edward Gierek) שקרא להימנע משפיכות דמים נחתמה ב 1980 הפשרה לפיה פולין העממית תכיר בארגוני עובדים חופשיים משליטת המדינה הסוציאליסטית, תאפשר לכנסיה להשתמש באמצעי התקשורת, ותשחרר חלק מהאסירים הפוליטיים. מנהיג המאבק שהפך להיות לסמל וביטוי לעצמאות פולין היה לך ואלנסה.

למרות ניסיונות הפשרה, אלימות ממשלתית אכן באה בסיום שנת 1981 בה הושתת על פולין משטר צבאי שכלל עוצר בערבים ומעצר של פעילים רבים בתנועת סולידריות. למרות זאת, ההסכם והתחושה שניתן להביא גם ממשל אטום יחסית לשינוי באמצעות פעולה אזרחית לא נשכחו והיו בין הגורמים שהובילו לשיחות השולחן העגול של 1989. בהן פולין כוננה מחדש את הדמוקרטיה שלה.

 כדאי לדעת שלמרות שסולידריות זכתה להצלחה בלתי רגילה כתנועה שהובילה שינוי עומק בחברה הפולנית, רבים מבין המנהיגים הציבוריים בזירה היום הגיעו ממנה. כלומר, חלק מהמאבק הפוליטי בפולין סובב סביב גיבוש העמדה לגבי פעילותה באותן שנים. לך ואלנסה עצמו הביע בעבר ביקורת קשה על התנועה. לדידו היא הפכה לארגון פוליטי בעל אוריינטציה ימינית יותר מארגון עובדים נטו. הוא אפילו טוען שלאחר 1989 הוא היה צריך לפזר את התנועה ולא לאפשר לה להסתאב.

הצלחתה של פולין לשנות את משטרה וחברתה נתפסת בפולין כאחד מנכסיה הגדולים ביותר וידע מיוחד שהיא יכולה להציע לאומות אחרות, כגון האומות הערביות שהשתחררו לאחרונה ממשטרים דכאניים שונים במצרים, טוניס, ולוב. לך ואלנסה ופעילים אחרים בסולידריות אכן ביקרו באותן ארצות והציעו את עזרתם. יש לציין שמומחים לעולם הערבי זריזים להצביע על נקודות השוני בין המצב הפולני ב 1989 וההווה הערבי.     

(ח.ה)