רשת הטלביזיה טה. פאו. אן. 24 שלה גם שלוחה  מודפסת באינטרנט, מביאה את דבריו של נייאל פרגוסון, הפרופסור הבריטי איש הרווארד. פרגוסון הוא היסטוריון כלכלי. "האיחוד האירופי יקרוס תוך עשר שנים" – מתנבא פרגוסון. אחת הסיבות שדבריו של פרגוסון זוכים להתעניינות רבה כל כך בימים אלה, היא העובדה שהאיש כתב כבר לפני שנים שהיורו, המטבע הכול-אירופי, יקרוס גם הוא. היורו אמנם לא קרס אבל הוא נמצא בקשיים שהציבור הרחב לא ציפה להם עוד לפני זמן קצר. כללית, טוען פרגוסון, השינויים הכלכליים והפוליטיים מתרחשים ויתרחשו בעתיד במהירות הרבה יותר גדולה מאשר בעבר.

הטענה הבסיסית שיש לפרגוסון נגד היורו היא העובדה שמדובר במטבע אחיד ללא מדיניות כלכלית אחידה - נוסחה שלטענתו של פרגוסון נועדה מראש לכישלון. כדי שניסיון היורו יעלה יפה היה צורך לא רק במטבע אחד לאיחוד האירופי, אלא גם בשר כלכלה אחד לאיחוד האירופי, במערכת מיסים אחידה לאיחוד האירופי ומניעת מצב, כפי שאכן קרה, כאשר בברלין למעשה לא ידעו מה מצב הפיננסים באתונה.

במאמרו הנוכחי שמתפרסם בגיליון השבת של ה"וול סטריט ז'ורנאל" ושאותו מצטטת רשת טה. פאו. אן., פרגוסון מסביר שאין שום מכניזם להסדיר את פרישתה של מדינה מסוימת מגוש היורו. לעומת זאת כן יש מכניזם למקרה שבו מדינה רוצה לעזוב את האיחוד האירופי וזה אכן מה שיקרה. היורו ישרוד, האיחוד האירופי, בצורתו הנוכחית, לא. פולין למשל כן תצטרף לגוש היורו וזאת בגלל הדינמיזם והחריצות של תושביה. גם ליטא, לטביה ואסטוניה יצטרפו לגוש וגם הן מאותן סיבות עצמן. מדובר במדינות שהיטיבו להשתלב בכלכלת השוק של האיחוד האירופי. פולין תהיה אזור מועדף להשקעות גרמניות גם בגלל המשכורות הנמוכות יחסית המקובלות כאן וגם בגלל מדיניות המיסוי הנוחה להשקעות זרות. ליורו יהיה הפעם מה שלא היה לו בעבר – קודקוד כלכלי אחד שיפקח על כלכלת המדינות החברות בו. בעוד עשר שנים נצפה בלידתן של ארצות הברית של אירופה.

USE על משקל USA הארצות הצפוניות יחזיקו ברסן השלטון הכלכלי ויחזיקו על קצר (אם להשתמש בביטוי העממי) את המדינות הדרומיות הסוררות, כמו יוון איטליה ספרד ופורטוגל. תושבי המדינות הדרומיות יהפכו לשרתים של אדוני אירופה, הגרמנים - הגננים ועוזרות הבית. הגרמנים העשירים לעומת זאת, יקנו בהמוניהם בית שני בדרום מוצף השמש. בריטניה, מתנבא פרגוסון, תנטוש את האיחוד האירופי. טוב שלא הצטרפה לגוש היורו. גם פינלנד שוודיה ודנמרק ינטשו את האיחוד האירופי ויקימו יחד עם נורבגיה העשירה ואיסלנד הקטנה את איחוד המדינות הסקנדינביות.

עם זאת פרגוסון לא צופה ירידה במספר המדינות החברות באיחוד האירופי וזאת משום ששש המדינות הקטנות יחסית שהיוו פעם את יוגוסלביה ושתי המדינות (פלנדריה ווולוניה) שהיוו פעם את בלגיה, יצטרפו לאיחוד בגלגולו החדש. מרכז האיחוד האירופי יעבור מבריסל לווינה שכידוע כבר הייתה בעבר מרכז לאימפריה רב לאומית – האימפריה ההבסבורגית. הגרמנים יקבלו את השינוי בברכה. כידוע וינה שלא כמו בריסל דוברת גרמנית ובבריסל הגרמנים מעולם לא הרגישו בבית. פרגוסון, עוסק בניבוי מפת אירופה אבל גם על האזור השוכן קרוב לה, המזרח הקרוב, אינו פוסח. ישראל, מתנבא פרגוסון, תתקוף את המתקנים האטומים באיראן וזאת למרות התנגדות מצד ארצות הברית. איראן תגיב במלחמה באמצעות עושי דברה, החיזבאללה בלבנון והחמס בעזה. טורקיה תתייצב לצד איראן במלחמה עם ישראל ובמצרים יגיעו לשלטון האחים המוסלמים. למרות שהנשיא אובמה לא יתערב בסכסוך, האיראנים ילכדו ספינה אמריקאית במפרץ הפרסי, וההשפלה של לקיחת בני ערובה אמריקאים תביא לקץ הקרירה שלו בבית הלבן.

תרזה טורנסקה מראיינת מעל דפי השבועון "וופרוסט" את מיכל קמינסקי, איש מפלגת החוק והצדק בעבר, וחבר הפרלמנט האירופי בהווה. מהי הבעיה הגדולה של ירוסלב קצ'ינסקי? – שואלת המראיינת. התשובה באה ללא היסוס. "חשדנות. פרנויה ממש! מזמן חשבתי שהחשדנות שלו, שלא יודעת גבול, תביא קץ לקרירה הפוליטית שלו." קמינסקי מספר אנקדוטה, מעשה שהיה, כדי להמחיש את החשדנות הפתולוגית של ירוסלב קצ'ינסקי.

"אני נמצא בקופנהגן כחבר במשלחת הפרלמנטארית שלנו. פתאום טלפון. לא הייתי אז ציר, אלא רק משקיף בפרלמנט האירופי. מהעבר השני של הקו אני שומע את קולו הצונן של יושב ראש המפלגה. אתה חייב לשוב מיד לוורשה – הוא אומר - אני חייב לשוחח אתך בעניין חשוב מאוד. אני מנסה לנחש במה מדובר. אני מרגיש כאילו עשיתי משהו לא בסדר. אני עושה חשבון נפש. אני מגיע למסקנה שאין לי סיבה לבוא בטענות אל עצמי. המצפון שלי נקי. אני עולה על מעבורת לשצ'צי'ן. משם אני תופס מטוס לוורשה. בוורשה אני עושה את דרכי מיד לפרלמנט. אדוני - אומר לי יושב ראש המפלגה - אנחנו חייבים לנהל שיחה רצינית ביותר.
מה קרה, אדוני היושב ראש? – אני שואל. אני מאוד מבקש – אומר היושב ראש קצ'ינסקי – שלא תתרוצץ בין בתי הזונות בבריסל. אתה הרי גבר נשוי. הייתי אז נשוי טרי, שלוש שנים אחרי החתונה. עניתי ואמרתי - אדוני היושב ראש, עם יד על הלב, אני אפילו לא יודע איפה יש בתי זונות בבריסל. על זה עונה לי קצ'ינסקי - מוטב שתזהר יותר בדרכיך. ואני שוב - אני נשבע בכל היקר לי, אני נשבע באמונתי שזה לא נכון."

אז מי הלשין עליך – רוצה העיתונאית לדעת. "אף אחד" – עונה קמינסקי – "זה מה שקרה. היה כנס של ההנהגה הפוליטית של המפלגה. היושב ראש שאל: איפה קמינסקי? מירק סטיצ'ן שיש לו, בא נאמר בעדינות, חוש הומור מפוקפק, אמר: הוא בטח מתרוצץ לו בין בתי הזונות בבריסל. זה נאמר כבדיחה. בדיחה טיפוסית למירק." עד כאן האנקדוטה.

החשדנות תביא לסופו הפוליטי של ירוסלב קצ'ינסקי שב ואומר קמינסקי. "אבל הנה אתה רואה שסופו לא הגיע" – מקשה העיתונאית.  "זה הסוף הפוליטי שלו. מרחב התמרונים שלו נגמר" – טוען קמינסקי. קצ'ינסקי, אומר קמינסקי, סובל מתסמונת הבעל החשדן. במשך שנים הבעל החשדן חושד באשתו שהיא בוגדת בו וזאת ללא שום אחיזה במציאות. אשתו נאמנה לו. הוא ממשיך לחשוד בה והופך את חייה לגהנום עד שנמאס לה והיא אכן מתחילה לבגוד בו. תרזה טורנסקה מנסה להבין כיצד התרחש הקרע בין השניים.
"הוא הרי חיבב אותך" – היא מקשה. "הייתי אומר יותר מזה. נראה לי שהוא התחיל להעריך אותי. הוא אהב לשוחח אתי. אתי הוא היה יכול לנגוע בנושאים היסטוריים או ספרותיים שהסובבים אותו במפלגה כלל לא הכירו או הבינו. למשל פעם אמרתי לו שהפוליטיקאים שלנו סובלים מסינדרום פלנסבורג. איש מהסובבים אותנו מלבד קצ'ינסקי לא הבין למה אני מתכוון. בפלנסבורג ארגן האדמירל דניץ את הרייך השלישי, אחרי מותו של היטלר. זאת הייתה בקשתו של היטלר בצוואה שהשאיר. הרייך למעשה כבר חדל להתקיים, אבל הנאצים, וביניהם הימלר, חיפשו לעצמם תיקים בשלטון. 

אבל הקרע בין השניים לא היה רק אישי אלא גם פוליטי. לדברי קמינסקי עשה קצ'ינסקי טעות גורלית כאשר ניצל את מערכת הבחירות האחרונה להתקפה בסגנון סובייטי על דונלד טוסק. מוטב היה לשאוף לקואליציה בין הימין לבין טוסק ולא לנהל מלחמת חורמה נגדו. לקצ'ינסקי אבל, מסביר קמינסקי, חשוב מעל לכל השלטון במפלגה. השלטון במדינה בא במקום שני לכן עשה את מה שעשה.

י. ו.