ה"פוליטיקה" מביא בעמוד השער שלו תמונה של אנגלה מרקל בתנוחה של תפילה כביכול, שהיא מעוטרת בהילה, כמעט כמו קדושה.
פטרונית אירופה – נאמר בכיתוב שמעל לתמונה. בימים אלה של משבר, גרמניה מצטיירת כמדינה היחידה שיש בידה את היכולת לפתור את המצוקה הפיננסית של האיחוד האירופי. אדם קז'מינסקי מעלה במאמר ב"פוליטיקה" את החשש שאותו מביעים רבים, והוא, שגרמניה אולי תציל את אירופה אבל באותה הזדמנות גם תשתלט עליה. קז'מינסקי כמו רבים אחרים מזכיר בימים אלה איחוד אירופי אחר, הלא הוא האימפריה הרומית הקדושה, שנוסדה בשנת 962 וקרסה סופית בשנת 1806.

הפילוסוף הצרפתי השנון וולטר שלח חיצי לעג לעבר האימפריה הרומית הקדושה שלא היתה לדבריו לא רומית ולא קדושה. לדבריו של וולטר האימפריה היתה "חילונית ולא קדושה, גרמנית ולא רומית, ממלכה ולא אימפריה". האם אנו צופים בהקמתה של אירופה חדשה תחת הגמוניה גרמנית? לקז'מינסקי יש מילות הרגעה. תושבי האיחוד האירופי כולם – הוא כותב – חייבים לענות על השאלה כיצד הם מתכוונים לפשר בין המאוויים הלאומיים האנוכיים של כל אומה ואומה לבין הסולידריות הכל-אירופית. כיצד להיות אזרח מדינת לאום, ואזרח האיחוד האירופי, בעת ובעונה אחת. אירופה – הוא כותב – לא תהיה במרכאות כפולות "גרמנית" גם אם גרמניה תכתיב משמעת תקציב על כל החברות. אכן כן – תהיה שחיקה בריבונות הלאומית של המדינות החברות, אבל השחיקה תהיה לא רק בריבונות של פולין, אלא גם של בריבונות של גרמניה. אחרי שתי מלחמות עולם, גרמניה מבינה שהיא זקוקה לתמיכה ושיתוף פעולה עם שאר ארצות אירופה. אירופה לא צועדת לקראת אימפריה רומית קדושה חדשה אלא לקראת רפובליקה כל-אירופית – מרגיע אותנו ה"פוליטיקה".

שני נשיאים מסוקרים זה בצד זה על עמוד שלם במדור חדשות החוץ של ה"גזטה ויבורצ'ה." שלושה טורים מוקדשים לנשיא סוריה אסד, ושני טורים לנשיא לשעבר משה קצב. ה"גזטה ויבורצ'ה" מתייחס לראיון ראשון מסוגו שהעניק אסאד לרשת טלביזיה מערבית מאז החלו אירועי הדמים בארצו. באשאר אל-אסאד נאות לענות לשאלותיה של המראיינת ברברה וולטרס מרשת איי. בי. סי. MARTA URZEDOWSKA מתארת בכתבתה את החליפה האלגנטית השחורה של הנשיא הסורי, הכורסה הנוחה שהוא יושב עליה, ובכלל האווירה הנינוחה, הסוריאליסטית כמעט שאפיינה את הראיון. במילים אחרות הנשיא הסורי משדר או לפחות מנסה לשדר תחושה של מה שהאמריקאים מכנים "עסקים כרגיל". הדיקטטור הסורי לא חש את עצמו אשם, ולמרות שמזה חדשים הוא מטביע את המפגינים בנחלי דם הוא מסרב לשאת באחריות לקורבנות.

"מדוע עלי להרגיש אשם? כמובן שזה מאוד עצוב כאשר אנשים נהרגים. אבל אני לא מרגיש אשם משום שלא אני הוא זה שהרג אותם. עשיתי הכל כדי להגן על עמי" – טוען אסאד. מדין וחשבון של האומות המאוחדות עולה כי שרותי הביטחון הסורים ואנשים שפעלו מטעמם, הביאו למותם של כארבעת אלפים איש מאז פרוץ המרי העממי נגד אסאד. אסאד לעומת זאת טוען שהמספר מוגזם, ובכלל רוב אלה שנספו היו תומכי המשטר ולא מתנגדיו. "באופן כללי מי אמר שהאו''ם הוא מוסד אחראי?" אסאד לא איבד את קור רוחו במשך כל זמן הראיון, מציינת העיתונאית הפולנייה. על שאלות קשות כלל לא ענה.

כאשר וולטרס אמרה שראתה תמונות של ילדים שנעצרים על ידי כוחות הבטחון, השיב בפסקנות שהוא פשוט לא מאמין לה. כאשר התייחסה למקרה הספציפי של הילד חמזה אל-חטיבה בן השלוש עשרה, שנעצר ועונה למוות על ידי המשטרה, ואשר גופתו עם סימני ההתעללות הוחזרה לבסוף להוריו, ענה אסאד שהוא נפגש עם אבי הילד והאב עצמו אמר לו שהתקשורת משקרת. אסאד עם זאת הודה שבסוריה אין דמוקרטיה מלאה אבל לצדקתו טען, שהוא עושה רבות כדי להנהיג רפורמות במדינה. הוא אמר שיתכן שהיו תופעות של שימוש מוגזם בכוח מצד כוחות הביטחון אבל האשמים באו על עונשם. מדובר במקרים בודדים ולא במדיניות של הממשלה – הסביר אסאד בראיון.

"אני הנשיא ולא הבעלים של סוריה. איך אני יכול להיות אחראי למעשיהם של כוחות הביטחון" – אמר אסאד. אוז'דובסקה מזכירה לקוראים שמועמר קאדאפי השתמש בסדרה של טענות דומות. המפתיע בהתנהלות של אסאד היא העובדה שהוא נראה לכתחילה כמנהיג ערבי מזן חדש – כותבת העיתונאית הפולניה. הוא למד רפואת עיניים באנגליה, הוא דובר אנגלית רהוטה ובכלל נחשב לאיש נעים הליכות. מסתבר אבל שאסאד הצעיר לא שונה בהרבה מאסאד הזקן והוא רודה בעמו ומשקר במצח נחושה ממש כמו עריצים אחרים לפניו – כותבת אוז'דובסקה. לשאלה איך נראה המצב בסוריה מנקודת ראותו של אסאד נותן המאמר את התשובה כבר בכותר: אסאד לא חש עצמו אשם במצב.

כאמור, צידו הימני של עמוד חדשות החוץ, מוקדש לנשיא לשעבר משה קצב. ה"גזטה ויבורצ'ה" מיידע את קוראיו שמשה קצב יצא אל בית הכלא שם יבלה שבע שנים בגין אונס. העיתון מביא את הדברים שאמר קצב לעיתונאים. "כל מכרי יודעים שהאשמות אינן נכונות. מדינת ישראל מוציאה היום אדם חף מפשע להורג. יום אחד תיחשף האמת." העיתון מספר לקוראיו שקצב בן השישים ושש הוא פוליטיקאי משורות מפלגת הימין, הליכוד, וכי הוא יבלה את המאסר באגף המיועד ליהודים דתיים בבית הכלא. אין שם טלביזיה ואת רוב היום מבלים האסירים בלימוד תורה ובתפילה. את תאו יחלוק עם שר הבריאות לשעבר שלמה בניזרי. בניזרי הבטיח לעזור לקצב להסתגל לחיים בכלא. באותו כלא נמצאים שני אסירים שקצב, בהיותו נשיא, סירב לתת להם חנינה. בראיון ל"ניו-יורק טיימס" אמר קצב כי בדיעבד הוא מצטער שלא בדק בקשות חנינה יותר לעומק. לדבריו, כיום הוא יודע שבבתי הכלא ושבים גם אנשים חפים מפשע.
אחת מהעובדות לשעבר של קצב האשימה אותו בכך שאנס אותה פעמיים בשנות התשעים, וזאת כאשר היה שר התיירות. שתי עובדות אחרות האשימו את קצב כי הטריד אותם מינית וזאת כאשר כבר היה נשיא המדינה.

ה"גזטה ויבורצ'ה" מזכיר לקוראיו כי תחילה היה מוכן קצב לעסקה עם התביעה. לפי סיכומי אותה עסקה הוא יכיר באשמת ההטרדה המינית ובתמורה לא יואשם באונס. אבל בשנת 2009 לפתע שינה את דעתו, וחזר בו מההסכמה להודאה חלקית באשמה. הוא אמר אז כי מאחר והוא חף מפשע, אין בכוונתו להודות בשום אשמה, וכי הוא יאבק לטיהור שמו בבית המשפט. קצב לא הצליח להוכיח את חפותו. בית המשפט מצא אותו אשם באונס ובעברות מין אחרות. קצב לא ויתר, וערער. גם הערעור נדחה וקצב נידון לשבע שנות מאסר כמו גם לתשלום פיצויים לקורבנותיו. העיתון הפולני מצטט את דבריו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' לפיהם משה קצב יזכה לאותו היחס אותו מקבל כל אזרח אחד שנמצא אשם בדין וחייב לרצות עונש מאסר. קצב, מזכיר העיתון, יכול לבקש את קיצור תקופת מאסרו וזאת אחרי ריצוי רבע מהתקופה שנגזרה עליו. הבקשה לקיצור המאסר באה בתנאי. קצב חייב להודות באשמה ולהביע חרטה על מעשיו.

י. ו.